531 – מאת רונית שני, אוצרת התערוכה ועורכת הספר

משה אלון, שהתחיל לצלם בגיל עשר,  המשיך לקריירה בתחום ההייטק. אחרי שעזב את התחום, למד וסיים ארבע שנות צילום במדרשה לאמנות בית ברל (2014-2010).

בשלוש השנים הבאות נהג אלון לצאת אחת לשבוע בשעת בוקר, ביחד עם חבר, אל כביש 531, שנמצא אז בתהליכי בנייה. זהו כביש רוחבי ראשי, שמחבר היום את נתיבי איילון עם כביש 6. בגלל התנגדות תושבי האזור, שחששו מרעשי תחבורה ציבורית כבדה, תוכנן מראש כביש שקוע ותָחום בין קירות/חומות אקוסטיים. תוכננו עוד כמה מחלפים, מסילת רכבת ותחנות – פרויקט יומרני ורב-שלבים.

אלון התמיד בביקורי-שטח שבועיים אלה. בכל פעם מצא 'נוף' אחר, הוא מספר. הוא שם לב כי בבנייה משתמשים, בין השאר, בחומרי יום-יום פשוטים כמו קלקר, ניילון, שמיכות, חומרים פלסטיים, ניירות. אין אפשרות לחזור היום ולצלם את מה שצולם אתמול. הכביש נמצא בתהליך השתנות יומיומי בלתי פוסק. כל מה שאתה רואה ומצלם מתכסה ונעלם במהירות בשלב הבנייה הבא.

כשיושלם הפרויקט, לא יישאר זכר לשלבים הקודמים. אלה יישארו רק בצילומים.

ה"עולם" שאלון מגלה (או יוצר?), הוא עולם פרטי. כולו חקוק בקירות הבטון: בעלי חיים, דמויות אנושיות, נופים, מצבי רוח. מתוך רקע חום כהה קופצים בהתרסה כתמים בוהקים. כבר שכחנו מזמן שכל זה כביש. אנחנו מרחפים אי שם בעולם אגדות, כאילו נחטפנו או נסחפנו לשם מבלי מֵשׂים. עולם דומה לזה שלנו, שמעורר בקלות אסוציאציות: ראשיתה ההרואית של הסתערות בשדה הקרב או דמות רבת-פרטים מתוך ציור של הירונימוס בוש; ציור מערות 'אותנטי', טבע דומם הולנדי מהמאה ה-17, ציור סיני עתיק, דמויות בגוונים חומים ובאיכות רמברנדטית או אבסטרקט אקספרסיוניסטי של שנות החמישים – את כל אלה יצרו באקראי מכשירי-ענק  שחוצבים-יוצרים-יוצקים בבטון. נוכל למצוא שם גם את העץ של מגריט על כל פרטיו, גם את 'הצעקה' של מונק. אינספור הקשרים. רישום של פיקסו, חומריות-חלבית כמו אצל אווה הסה, קווי היקף אפורים עבים של פול קליי, ציור חצי-פיגורטיבי של דיביפה או  טקסטורה של מקס ארנסט.

אפשר לקרוא לכל זה 'אמנות מתכלה', 'ארט פוברה'. או 'דלות החומר'. אפשר לתמוה איך צילומים במקום כה גדל-ממדים נראים אינטימיים, משכנעים בפרטיות שבהם. הכול נראה קרוב, אישי, אנושי, מוכר. הצילומים-ציורים הם בסך הכול תוצרי-עבודה של פועלים, של מכונות, של מכשירי בנייה. עמל-יום, שיימחק למחרת. במשה אלון הם עוררו המיית נפש.

הפרויקט כולו צולם במצלמת SLR דיגיטאלית, ובדרך כלל ­– תוך שימוש בחצובה. בצילומי "531" מזמין אותנו אלון לעולם בלתי מוכר, דמוי תת-מודע, שמעלה שאלות יותר משהוא משיב עליהן.

רונית שני, מלווה ואוצרת

ספטמבר 2017